החיסון הנפוץ ביותר והיחיד המוגדר בחוק לגידול כלב הוא חיסון הכלבת. לפניכם מידע אודות חיסון הכלבת וחיסונים חשובים נוספים:

חיסון משושה: חיסון משושה מכיל תרכובת נגד 6 מחלות כלבים – אחת מהן מדבקת גם לבני אדם:

פרוו (Canine Parvovirus): מחלה נגיפית קשה המדכאת את מערכת החיסון ופוגעת בעיקר בגורים ובכלבים צעירים, אך גם בבוגרים. פרוו גורמת לתופעות של שלשול דמי, הקאות, חום, דיכאון והתייבשות. במחלת הפרוו יש סכנת מוות בתוך מספר ימים. מתן החיסון כחיסון נפרד או במסגרת משושה: לגורים בני 6-9 שבועות – כל 4 שבועות עד לגיל 4 חודשים. בהמשך פעם בשנה, במסגרת חיסון המשושה.

כלבלבת (Canine distemper virus): מחלה הגורמת לכלבים צעירים וגם בוגרים לתופעות קשות של הצטננות, דלקת בדרכי הנשימה ובריאות, דלקת עיניים, הקאות, שלשול, חום גבוה, עוויתות שרירים ופגיעה במערכת העצבים. מחלה חשוכת מרפא זו עלולה לגרום למוות בייסורים לכלב שאינו מחוסן.

דלקת כבד נגיפית (Infectious canine hepatitis): מחלה קטלנית הפוגעת בכבד וגורמת לצהבת ולתופעות של חום גבוה, חוסר תיאבון ובצקת בקרנית (הגורמת להיווצרות עיניים "כחולות").

עכברת סוג 1 ( Leptospirosis): מחלה חיידקית קטלנית הפוגעת בכליות ובכבד ולסימני צהבת.

עכברת סוג 2 ( Leptospirosis): מחלה חיידקית קטלנית הגורמת לפגיעה קשה בכליות-מדבקת לבני אדם. ניתנת למניעה ע"י חיסון.

פאראינפלואנזה (Canine parainfluenza): מחלה נגיפית הפוגעת בדרכי הנשימה וגורמת לשיעולים ולנזלת. ניתנת למניעה ע"י חיסון.

עם סיום סדרת חיסוני המשושה יחוסן הכלב נגד מחלת הכלבת, יושתל בגופו שבב אלקטרוני והוא יקבל טיפול מונע נגד תולעת הפארק. יש צורך בחיסון דחף למשושה ולכלבת אחת לשנה, וזאת על מנת לשמר את היכולת של הגוף לייצר נוגדנים במהירות וביעילות. טיפול נגד תולעת הפארק ניתן אחת לשלושה חודשים וטיפול נגד תולעי מעיים ניתן כל שישה חודשים.

חיסון כלבת (Rabies) כלבת היא מחלה קטלנית העלולה לפגוע ביונקים בכללם האדם, הכלב והחתול. מקור ההדבקה הוא לרוב שועלים הנגועים בנגיף. חיסון זה מחויב על פי חוק וכיום הוא ניתן בצמוד לתשלום עבור רישיון החזקת כלב של הרשות המקומית. משנת 2005 התווספה לחובת החיסון, חובת סימון הכלב בשבב אלקטרוני. זו מתבצעת פעם אחת לכל כלב.

מתן החיסון: בגיל 3-6 חודשים ובהמשך – פעם בשנה, במשך כל החיים.

תולעת הפארק: תולעת הפארק הערמומית מועברת על ידי חיפושית הזבל הנמצאת בכל גינה ובכל חצר. כל ערימת צואה אותה מרחרח הכלב עשויה לגרום להדבקות, כמו גם אכילת ציפור או עכבר שאכלו את חיפושית הזבל.

תולעת זו יושבת בוושט וגורמת (במקרה הטוב) לחסימה מכאנית של דרכי הבליעה. הסימנים הקליניים יכולים להיות הקאות, אובדן תאבון, ירידה במשקל ולפעמים מוות פתאומי (כתוצאה מנדידת התולעים לאבי העורקים). במקרים מסוימים, הופכת המאסה שיוצרת התולעת לגידול סרטני.

בעזרת צילומי רנטגן ומכשיר אנדוסקופ – מצלמה המוחדרת לגוף הכלב, ניתן לאבחן את תולעת הפארק ולאמוד את מידת התפשטות התולעת בוושט.

הטיפול בתולעת אפשרי במינונים גבוהים של דקטומק. במצבים בהם המאסה עוברת התמרה לגידול סרטני, נדרשת גם התערבות כירורגית מורכבת.

לידיעתכם הכללית, 7 מתוך 10 כלבים נגועים בתולעת הפארק הם מגזעי רטריוור.

המוטו שלנו במרפאה: מניעה טובה מריפוי. במחלה זו אנו ממליצים על טיפול מונע באופן מסודר – 5 זריקות בשנה יצילו את כלבכם מתולעת הפארק.

חיסון שעלת: מחלת השעלת מאד מדבקת. המחלה גורמת לדלקות בקני הנשימה ומתבטאת בשיעול חריף וממושך. ברוב המקרים המחלה חולפת מעצמה.

חיסון מומלץ לכלבים 14-21 יום לפני כניסתם לפנסיון, תערוכות או חשיפה אחרת למספר רב של כלבים.